בעבר חויבו אבות לשאת במזונות ילדיהם, בהתאם לכללים שנקבעו בפסיקה, שהתבססו על הדין האישי – הדין הדתי. תחום המזונות עובר בשנים האחרונות מהפכה של ממש, ששיאה בהחלטתו התקדימית של בית המשפט העליון (בע”מ 919/15). עד לפסיקת בית המשפט העליון, היתה מוטלת חובה מוחלטת על האב לשאת במזונות ילדיו. כיום המצב המשפטי השתנה, כך שחובת המזונות נגזרת מחלוקת זמני השהייה של הילדים עם הוריהם בפועל וממצבם הכלכלי של ההורים, לרבות השכר אותו הם מקבלים, וזאת בדרך של הקניית פרשנות שונה לדין הדתי.

מילת המפתח בשאלת המזונות כיום היא שוויון. מטרתו של בית המשפט העליון בשינוי ההלכה בעניין המזונות הייתה להביא לשוויון מהותי, כך ששאלת הנשיאה במזונות לא תיקבע בהתאם למין ההורים, אלא בהתאם למצב בפועל. זאת אומרת, כאשר הילדים שוהים בביתו של כל הורה כמחצית מהזמן, וכאשר ההורים מרוויחים בערך אותו הדבר, לא יועברו תשלומי מזונות בין ההורים, וכל אחד מהם יישא במישרין בהוצאות ילדיו כשהם עמו. לגבי יתר ההוצאות, בעיקר הוצאות חינוך ובריאות, ישלמו שני ההורים בחלקים שווים.

כאשר אין שווין בזמנים בהם הילדים שוהים עם כל הורה ו/או במצבם הכלכלי של ההורים, יבצע בית המשפט חישוב בהתבסס על הנתונים הרלוונטיים לכל תיק ותיק.

האם ההלכה החדשה חלה רטרואקטיבית?

נבחין בין שני מקרים: תיקים שהדיון בהם החל בטרם קביעתה של ההלכה החדשה, – גם אם נפסקו בהם מזונות זמניים, יחילו בתי המשפט את ההלכה החדשה במסגרת פסק הדין, וייתכן שאף במסגרת בקשה לשנות את דמי המזונות הזמניים, עוד בטרם מתן פסק דין סופי, וזאת בהתקיים תנאים מסוימים.

באשר לשאלה האם ההלכה החדשה חלה גם על תיקים שכבר נדונו והוכרעו בעבר, בית המשפט העליון לא הכריע. שופטים שונים ברחבי הארץ נתנו פסיקות שונות בעניין זה. בספטמבר 2018 ניתן פסק דין מנחה של בית המשפט המחוזי, אשר קבע שבמקרים בהם קיים שינוי נסיבות, יש לבחון אותו בעין מקלה, זאת בניגוד לדרישה לשינוי נסיבות מהותי שהייתה קיימת קודם לכן, ובהתקיים השינוי לשקול את מצב הדברים לאור המצב המשפטי הקיים כיום – דהיינו ההלכה ששונתה.

חשוב להדגיש כי טרם נקבע כי גם על בתי הדין הרבניים להכיל את שינוי ההלכה, כך שהשאלה לאיזו ערכאה כדאי להגיש את תביעת המזונות הינה בעלת חשיבות עצומה.