צוואה הדדית הינה צוואה שבני זוג עורכים במטרה להוריש את נכסיהם זה לזה, תוך הוראות ברורות מה יעשה בחלקו של כל אחד מהם לאחר מותו – קרי העברתו לצדדים שלישיים, בדרך כלל לילדיהם המשותפים. בנוסף, יכולים בני זוג לערוך צוואה שכל כולה הורשת כל נכסיהם ישירות לילדיהם במתכונת של צוואה הדדית.
עריכת צוואה הדדית אפשרית בשני מסמכים נפרדים, כך שכל אחד מהמצווים עורך וחותם על צוואה נפרדת תחת הכותרת “צוואה הדדית”. היא אפשרית גם במסמך אחד, ובמקרה זה היא אף נחשבת לצוואה משותפת בנוסף להיותה צוואה הדדית.
עריכתה של צוואה הדדית מגבילה את האפשרות של בן הזוג הנותר בחיים לשנות את צוואתו בעתיד, ולמעשה להבטיח את חלוקת העיזבון. מגבלה זו מהווה יתרון וחיסרון כאחד. יתרונה היא הבטחת חלוקת העיזבון על פי רצונם המשותף של בני הזוג בעודם בחיים. חסרונה בכך שהיא אינה ניתנת לשינוי לאחר מותו של אחד מהצדדים לצוואה, אף בהתקיים שינוי נסיבות ממשי במציאות החיים.
שינוי צוואה הדדית אפשרי כל עוד שני הצדדים לצוואה עודם בחיים, וזאת באמצעות הודעה של משנה הצוואה לצד השני, בהתאם להוראות החוק. מטרת ההודעה הינה לאפשר גם לצד השני לשנות את צוואתו. הודעה של צד אחד מספיקה לביטול צוואה הדדית, כך שלא תהיה בתוקף גם לגבי זה שלא שינה את צוואתו. לאחר ביטול הצוואה ההדדית, דיני הירושה יחלו לגבי עזבונו של מי שלא עשה צוואה חדשה.
במצב בו אחד הצדדים לצוואה מעוניין לשנות את הצוואה ההדדית לאחר מותו של הצד השני לצוואה, הוא יוכל לעשות זאת רק במקרה בו אינו יורש את בן הזוג שנפטר. במידה ובן הזוג הנותר בחיים כן יורש את המת, ביטול הצוואה ההדדית תהיה בכפוף לכך שהוא יסתלק מהעיזבון.
ככל שבן הזוג הנותר בחיים יבקש לשנות את הצוואה ההדדית לאחר שירש את המת, ראשית יהיה עליו להשיב לעיזבון את מה שירש ורק לאחר מכן יוכל לערוך צוואה חדשה.
