אלימות אסורה ככלל ומהווה עבירה בהתאם לדין הפלילי. בישראל קיימים חוקים ספציפיים הנוגעים לשאלת האלימות במשפחה – חוק למניעת אלימות במשפחה תשנ”א – 1981 וחוק למניעת הטרדה מאיימת תשס”ב- 2001.
יש לציין כי לא מדובר רק באלימות פיזית של ממש, אלא אף אלימות נפשית ומילולית. כך למשל, איום של אחד מבני הזוג כי יתאבד אם בן זוגו לא יקיים את תנאיו, בהחלט עונה על הגדרה של אלימות כלפי בן זוגו.
במקרים מתאימים ניתן לפנות לערכאות המשפטיות בבקשה לצו הגנה או צו למניעת הטרדה מאיימת. ככלל, תחילה ייערך דיון מקדמי במעמד הצד שהגיש את הבקשה, ולאחר מכן, ככל שבית המשפט ימצא ממש בבקשה, ייקבע דיון במעמד שני הצדדים.
בקשה לצו הגנה יש להגיש בסמוך לאירוע בגינו הוא מבוקש. ככל שהצו יינתן, קיימת מגבלת זמנים של שלושה חודשים. בית המשפט רשאי להאריך את תוקפו של הצו מפעם לפעם, אולם לא מעבר לשישה חודשים. במקרים מיוחדים וחריגים יכול בית המשפט להאריך את תוקפו של הצו עד שנה.
צו במסגרת החוק למניעת הטרדה מאיימת יינתן לתקופה שאינה עולה על שישה חודשים. בית המשפט רשאי להאריך את תוקפו של הצו עד שנה. במקרים חריגים רשאי בית המשפט להאריך את הצו לתקופה כוללת שלא תעלה על שנתיים.
אלימות במשפחה יכולה לבוא לידי ביטוי בדרכים שונות:
- אלימות פיזית, כגון תקיפה, כליאה, גרימת חבלות וכיוצ”ב.
- אלימות כלכלית באה לידי ביטוי בשליטה מוחלטת של בן/בת זוג אחד על מלוא המשאבים הכלכליים של התא המשפחתי, והכתבה מלאה של סדר היום הכלכלי, ללא שיתוף או התייעצות עם בן הזוג השני.
- אלימות רוחנית באה לידי ביטוי בנקיטת מעשים משפילים, בביזוי, העלבה, כינויי גנאי, הטלת אימה ופחד.
בישראל קיימים גורמים המושיטים יד לעזרה במקרים של אלימות, כמו רשויות הרווחה לרבות מרכזים למניעת אלימות במשפחה, מקלטים לנשים מוכות ועמותות שונות.
אלימות ככלל לא עוברת ולא נגמרת בלא טיפול והתערבות, לכן אסור להחריש, אסור לשתוק וצריך לפנות לעזרה, בין אם אתם הקורבנות, ובין אם אתם עדים ומודעים לאלימות שמופנית כלפי אדם אחר.
