משמורת וחלוקת זמני שהייה
כאשר הורים נפרדים ומפסיקים לחיות יחד, עולה השאלה כיצד יתחלק זמנם של הילדים עמם. אם ההורים לא מצליחים להגיע להסכמה, כל אחד מהם יכול לפנות לבית המשפט לענייני משפחה, ובמקרים מסוימים לבית הדין הרבני, על מנת לקבל הכרעה משפטית.
המילה “משמורת” בכלל לא מופיעה בחוק הישראלי, אלא גובשה במסגרת הפסיקה. החוק קובע ששני ההורים הינם האפוטרופוסים הטבעיים והמשותפים של ילדיהם. המשמעות היא שהחלטות משמעותיות, בעיקר בענייני חינוך, בריאות ומקום מגורים, צריכות להיעשות בהסכמת שני ההורים, ובהעדרה יכריע בית המשפט.
כאשר חלוקים ההורים גם בעניין חלוקת זמני השהייה של כל אחד מהם עם הילדים, מכריע בית המשפט אם באמצעות בחירת הורה משמורן ואם באמצעות חלוקת אחריות הורית, תוך קביעת הסדרי ראיה.
בהחלטות הקשורות לילדים נעזר בית המשפט בחוות דעת מקצועיות של שירותי הרווחה ולעתים אף של פסיכולוגים ופסיכיאטרים.
עקרון העל על פיו פוסק בית המשפט הוא עקרון טובת הילד. טובת הילד היא טובתו של הילד הספציפי, כפי שרואה אותה בית המשפט לאחר שנדרש לעמדת המומחים, אף אם היא לא תמיד עולה בקנה אחד עם הראיה של הוריו או אחד מהם את טובתו.
כיום נוטים בתי המשפט אף לברר את רצונו ועמדתו של הילד. קיים הליך בו השופט, בנוכחות עובד סוציאלי, נפגש עם הילד כדי לשמוע אותו באופן בלתי אמצעי.
כל האמור נכון גם לגבי זוגות שגידלו את ילדיהם יחד במסגרת תא משפחתי אחד, וגם לגבי הורים, אשר בחרו להביא ילדים משותפים מבלי לקיים זוגיות.
חשוב לזכור שבכל הנוגע לילדים דלתו של בית המשפט תמיד פתוחה. גם אם בעבר ניתן פסק דין או נחתם הסכם, והנסיבות השתנו, ניתן להגיש תביעה מתאימה לבית המשפט לענייני משפחה.
בדיקת מסוגלות הורית
במקרים בהם המחלוקות בין ההורים בעניין משמורת הילדים והסדרי הראיה עמם, כבדות משקל, או כאשר אחד מההורים או שניהם טוענים שההורה השני לא ראוי, לא מסוגל לשמש כהורה או אף מסוכן לילדיו, נעזר בית המשפט בבדיקה מעמיקה של ההורים ושל הילד, המכונה בדיקת מסוגלות הורית.
בדיקת מסוגלות הורית נערכת ככלל באמצעות מכונים שונים המתמחים בכך, אותם ממנה בית המשפט על פי שיקול דעתו. במסגרת הבדיקה נקבעת תוכנית אבחון על ידי המכון בהתאם לנסיבות המקרה, ובסופה ניתנות המלצות, המוגשות לבית המשפט.
חשוב לדעת שלבית המשפט יש שיקול דעת האם לקבל או לא לקבל את ההמלצות, במלואן או בחלקן. הפסיקה קובעת שבית המשפט לא ישמש כחותמת גומי לחוות דעת של מומחים.
אם ניתנה חוות דעת אשר מבחינת מי מההורים הינה שגויה, יכול הוא לנקוט בהליכים שונים על מנת לנסות ולשנותה, לרבות הגשת שאלות הבהרה למומחה וזימון המומחה לחקירה.
ניכור הורי
ניכור הורי הוא מצב בו הילד מסרב לקיים קשר עם אחד מהוריו. מדובר בנושא מסובך משום שהניכור לא נוצר ביום אחד, אלא לרוב מדובר בתהליך ארוך שהולך ומסלים, ולא ניתן לגלותו בתחילת הדרך.
מקובל לחשוב על ניכור הורי כעל חטיפת נפשו של הילד על ידי אחד ההורים, דבר הפוגע בילד הן לטווח הארוך והן לטווח הקצר. למועד בו מתחילים לפעול כנגד הניכור יש חשיבות מכרעת, וברור כי ככל שמזהים ניצני ניכור מוקדם יותר, כך הסיכוי לתיקון עולה.
בידי בתי המשפט ישנם כלים רבים באמצעותם הם מנסים להתמודד עם התופעה, לרבות: הפנית המשפחה לאבחון ולטיפול פסיכולוגי, השתת קנס כספי בכל פעם שהילד לא מקיים את הסדרי הראיה עם ההורה המנוכר, מינוי אפוטרופוס לדין לילד ובמקרים חריגים אף הוצאת הילד למסגרת חוץ ביתית.
