מזונות אשה

על מנת לדון במזונות להם זכאית אשה, תחילה יש לבדוק את ההשתייכות הדתית של בני הזוג. יש הבדל בין הדתות השונות לעניין זה.

מזונות אשה על פי הדין העברי

לעניין זוג יהודים קובע הדין שאשה זכאית למזונות מבעלה בסכום המאפשר לשמור על רמת החיים אליה הורגלה במשך תקופת נישואיהם, כל עוד הצדדים נשואים. המשמעות היא שאשה אינה זכאית למזונות אשה לאחר הגט.

ישנם מקרים בהם אשה מפסידה את זכאותה למזונות מבעלה: כאשר היא בוגדת, כאשר היא מסרבת לקיים את חובותיה כאשה, לרבות כאשר היא מסרבת לקיים יחסי אישות עם הבעל, וכאשר היא זו הבוחרת לפרק את קשר הנישואים.

חשוב להבין שלא בכל מקרה בו האשה מבקשת להתגרש או עוזבת את הבית היא מפסידה את זכאותה למזונות. כל מקרה ייבחן לגופו, ואם יימצא כי הסיבה לעזיבת האשה נעוצה בהתנהגות הבעל, ייתכן והאשה תהיה זכאית למזונות.

כאשר האשה עובדת לפרנסתה, לרוב נקבע כי מעשה ידיה יהיה תחת מזונותיה: האשה תשלם את צרכיה מתוך שכר עבודתה במקום תשלום מזונות מאת הבעל, כמובן בהנחה שמשכורתה מספיקה לצרכיה.

תביעת מזונות אשה ניתן להגיש גם לבית המשפט לענייני משפחה וגם לבית הדין הרבני. ההכרעה לעניין הערכאה המועדפת שונה ממקרה למקרה, וחשוב להיוועץ בעו”ד מומחה בתחום דיני המשפחה בטרם קבלת ההחלטה לאן לפנות.

מזונות לזוגות שנישאו בנישואים אזרחיים/ידועים בציבור

גם בני זוג שנישאו בנישואים אזרחיים או החיים יחד בלא נישואים כלל, יכולים להיות זכאים למזונות מבן זוגם.

כבוד הנשיא ברק טבע את המושג של “מזונות אזרחיים”, בקובעו כי בהעדר הסכם מזונות מפורש, הזכות למזונות אזרחיים תקבע על פי דיני החוזים הכללים. הנשיא ברק השווה בין התחייבותם של הצדדים הידועים בציבור לבין התחייבותו של זוג נשוי. לטענתו, במקרה של ידועים בציבור תום הלב נגזר מהסכמת הצדדים לקשר של ידועים בציבור. על פי דבריו, מטרת המזונות האזרחיים היא האפשרות של בני הזוג להשתקם לאחר הפרידה. מזונות אלה זכו לכינוי “מזונות שיקומיים”.

האמור תקף בבחינת קל וחומר כאשר מדובר בזוגות שנישאו בנישואים אזרחיים, וזאת מכיוון ששאלת מהות הקשר אינה מוטלת בספק.

בתי המשפט קבעו כי הבסיס לקביעת דמי המזונות מסתמך על פי תנאי הכרחי, לפיו בן זוג אחד פיתח תלות מסוימת בבן הזוג השני באופן בו קיימת הסתמכות של אחד מהצדדים על בן הזוג השני.

לעיתים, אחד מבני הזוג מקדיש את כל חייו לטובת ניהול משק הבית מתוך הסתמכותו כי בן זוגו יתמוך בו כלכלית. קביעה זו נקבעה מאחר ויש לאפשר תקופת זמן סבירה לצדדים להשתקם, ולא ניתן לגדוע בבת אחת את התלות הכלכלית.

מזונות ילדים

בעבר חויבו אבות לשאת במזונות ילדיהם, בהתאם לכללים שנקבעו בפסיקה, שהתבססו על הדין האישי – הדין הדתי. תחום המזונות עובר בשנים האחרונות מהפכה של ממש, ששיאה בהחלטתו התקדימית של בית המשפט העליון (בע”מ 919/15). עד לפסיקת בית המשפט העליון, היתה מוטלת חובה מוחלטת על האב לשאת במזונות ילדיו. כיום המצב המשפטי השתנה, כך שחובת המזונות נגזרת מחלוקת זמני השהייה של הילדים עם הוריהם בפועל וממצבם הכלכלי של ההורים, לרבות השכר אותו הם מקבלים, וזאת בדרך של הקניית פרשנות שונה לדין הדתי.

מילת המפתח בשאלת המזונות כיום היא שוויון. מטרתו של בית המשפט העליון בשינוי ההלכה בעניין המזונות הייתה להביא לשוויון מהותי, כך ששאלת הנשיאה במזונות לא תיקבע בהתאם למין ההורים, אלא בהתאם למצב בפועל. זאת אומרת, כאשר הילדים שוהים בביתו של כל הורה כמחצית מהזמן, וכאשר ההורים מרוויחים בערך אותו הדבר, לא יועברו תשלומי מזונות בין ההורים, וכל אחד מהם יישא במישרין בהוצאות ילדיו כשהם עמו. לגבי יתר ההוצאות, בעיקר הוצאות חינוך ובריאות, ישלמו שני ההורים בחלקים שווים.

כאשר אין שווין בזמנים בהם הילדים שוהים עם כל הורה ו/או במצבם הכלכלי של ההורים, יבצע בית המשפט חישוב בהתבסס על הנתונים הרלוונטיים לכל תיק ותיק.

האם ההלכה החדשה חלה רטרואקטיבית?

נבחין בין שני מקרים: תיקים שהדיון בהם החל בטרם קביעתה של ההלכה החדשה, – גם אם נפסקו בהם מזונות זמניים, יחילו בתי המשפט את ההלכה החדשה במסגרת פסק הדין, וייתכן שאף במסגרת בקשה לשנות את דמי המזונות הזמניים, עוד בטרם מתן פסק דין סופי, וזאת בהתקיים תנאים מסוימים.

באשר לשאלה האם ההלכה החדשה חלה גם על תיקים שכבר נדונו והוכרעו בעבר, בית המשפט העליון לא הכריע. שופטים שונים ברחבי הארץ נתנו פסיקות שונות בעניין זה. בספטמבר 2018 ניתן פסק דין מנחה של בית המשפט המחוזי, אשר קבע שבמקרים בהם קיים שינוי נסיבות, יש לבחון אותו בעין מקלה, זאת בניגוד לדרישה לשינוי נסיבות מהותי שהייתה קיימת קודם לכן, ובהתקיים השינוי לשקול את מצב הדברים לאור המצב המשפטי הקיים כיום – דהיינו ההלכה ששונתה.

חשוב להדגיש כי טרם נקבע כי גם על בתי הדין הרבניים להכיל את שינוי ההלכה, כך שהשאלה לאיזו ערכאה כדאי להגיש את תביעת המזונות הינה בעלת חשיבות עצומה.

משמורת ילדים

משמורת וחלוקת זמני שהייה

כאשר הורים נפרדים ומפסיקים לחיות יחד, עולה השאלה כיצד יתחלק זמנם של הילדים עמם. אם ההורים לא מצליחים להגיע להסכמה, כל אחד מהם יכול לפנות לבית המשפט לענייני משפחה, ובמקרים מסוימים לבית הדין הרבני, על מנת לקבל הכרעה משפטית.

המילה “משמורת” בכלל לא מופיעה בחוק הישראלי, אלא גובשה במסגרת הפסיקה. החוק קובע ששני ההורים הינם האפוטרופוסים הטבעיים והמשותפים של ילדיהם. המשמעות היא שהחלטות משמעותיות, בעיקר בענייני חינוך, בריאות ומקום מגורים, צריכות להיעשות בהסכמת שני ההורים, ובהעדרה יכריע בית המשפט.

כאשר חלוקים ההורים גם בעניין חלוקת זמני השהייה של כל אחד מהם עם הילדים, מכריע בית המשפט אם באמצעות בחירת הורה משמורן ואם באמצעות חלוקת אחריות הורית, תוך קביעת הסדרי ראיה.

בהחלטות הקשורות לילדים נעזר בית המשפט בחוות דעת מקצועיות של שירותי הרווחה ולעתים אף של פסיכולוגים ופסיכיאטרים.

עקרון העל על פיו פוסק בית המשפט הוא עקרון טובת הילד. טובת הילד היא טובתו של הילד הספציפי, כפי שרואה אותה בית המשפט לאחר שנדרש לעמדת המומחים, אף אם היא לא תמיד עולה בקנה אחד עם הראיה של הוריו או אחד מהם את טובתו.

כיום נוטים בתי המשפט אף לברר את רצונו ועמדתו של הילד. קיים הליך בו השופט, בנוכחות עובד סוציאלי, נפגש עם הילד כדי לשמוע אותו באופן בלתי אמצעי.

כל האמור נכון גם לגבי זוגות שגידלו את ילדיהם יחד במסגרת תא משפחתי אחד, וגם לגבי הורים, אשר בחרו להביא ילדים משותפים מבלי לקיים זוגיות.

חשוב לזכור שבכל הנוגע לילדים דלתו של בית המשפט תמיד פתוחה. גם אם בעבר ניתן פסק דין או נחתם הסכם, והנסיבות השתנו, ניתן להגיש תביעה מתאימה לבית המשפט לענייני משפחה.

בדיקת מסוגלות הורית

במקרים בהם המחלוקות בין ההורים בעניין משמורת הילדים והסדרי הראיה עמם, כבדות משקל, או כאשר אחד מההורים או שניהם טוענים שההורה השני לא ראוי, לא מסוגל לשמש כהורה או אף מסוכן לילדיו, נעזר בית המשפט בבדיקה מעמיקה של ההורים ושל הילד, המכונה בדיקת מסוגלות הורית.

בדיקת מסוגלות הורית נערכת ככלל באמצעות מכונים שונים המתמחים בכך, אותם ממנה בית המשפט על פי שיקול דעתו. במסגרת הבדיקה נקבעת תוכנית אבחון על ידי המכון בהתאם לנסיבות המקרה, ובסופה ניתנות המלצות, המוגשות לבית המשפט.

חשוב לדעת שלבית המשפט יש שיקול דעת האם לקבל או לא לקבל את ההמלצות, במלואן או בחלקן. הפסיקה קובעת שבית המשפט לא ישמש כחותמת גומי לחוות דעת של מומחים.

אם ניתנה חוות דעת אשר מבחינת מי מההורים הינה שגויה, יכול הוא לנקוט בהליכים שונים על מנת לנסות ולשנותה, לרבות הגשת שאלות הבהרה למומחה וזימון המומחה לחקירה.

ניכור הורי

ניכור הורי הוא מצב בו הילד מסרב לקיים קשר עם אחד מהוריו. מדובר בנושא מסובך משום שהניכור לא נוצר ביום אחד, אלא לרוב מדובר בתהליך ארוך שהולך ומסלים, ולא ניתן לגלותו בתחילת הדרך.

מקובל לחשוב על ניכור הורי כעל חטיפת נפשו של הילד על ידי אחד ההורים, דבר הפוגע בילד הן לטווח הארוך והן לטווח הקצר. למועד בו מתחילים לפעול כנגד הניכור יש חשיבות מכרעת, וברור כי ככל שמזהים ניצני ניכור מוקדם יותר, כך הסיכוי לתיקון עולה.

בידי בתי המשפט ישנם כלים רבים באמצעותם הם מנסים להתמודד עם התופעה, לרבות: הפנית המשפחה לאבחון ולטיפול פסיכולוגי, השתת קנס כספי בכל פעם שהילד לא מקיים את הסדרי הראיה עם ההורה המנוכר, מינוי אפוטרופוס לדין לילד ובמקרים חריגים אף הוצאת הילד למסגרת חוץ ביתית.

חלוקת רכוש

במהלך החיים המשותפים צוברים בני הזוג רכוש, כספים וזכויות שונות. כאשר שאלת הפרידה עולה על הפרק נדרשת החלטה לגבי אופן חלוקתו של אותו רכוש ואותן זכויות. ישנם מקרים בהם המצב ברור – יש דירה הרשומה על שם שני הצדדים בחלקים שווים וכסף בחשבון בנק משותף. ככלל הקושי מתעורר במקרים עמומים יותר – כאשר בני הזוג חיו בדירה שהייתה רשומה רק על שם אחד מהם, כאשר שמרו על הפרדה בנכסיהם, כאשר קיבלו מתנות ו/או ירושות, כאשר חלק מהרכוש המשפחתי רשום על שמם של צדי ג’ וכיוצ”ב.

בטרם מגישים תביעות לבית המשפט, חשוב לבחון את התביעות השונות שיכולות להיות רלוונטיות בנסיבות המקרה, לרבות תביעה לאיזון משאבים, תביעה לפסק דין הצהרתי, תביעה כספית, תביעה להחזר הלוואה, תביעה לאכיפת הסכם, תביעה לביטול הסכם, תביעה לדמי שימוש – והרשימה עוד ארוכה.

כן חשוב לבדוק את זהות הצדדים הרלוונטיים בהתאם להליך הספציפי ולהחליט האם יש צורך בצירופם של צד’ ג’, למשל חברות ו/או בני משפחה נוספים.

בנוסף, קיים הבדל בין זוגות הנשואים באופן פורמאלי לבין זוגות החיים יחד כידועים בציבור בכל מה שקשור למצב המשפטי בעניין צבירת וחלוקת רכוש.

זוגות נשואים

על זוגות נשואים (אשר נישאו לאחר ינואר 1974) חל חוק יחסי ממון בין בני זוג התשל”ג – 1973. החוק קובע שבעת סיום קשר הנישואים – במקרה של גירושין או במקרה של מוות – יהיה זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של הנכסים של בן זוגו. במילים פשוטות, כל מה שנצבר במהלך הנישואים, גם אם הוא רשום בפועל על אחד מהצדדים בלבד, הינו רכוש משותף.

החוק קובע שמתנות וירושות אינם חלק מהרכוש המשותף, גם אם התקבלו במהלך הנישואים. בפועל, חלוקת הרכוש בעת פרידה אינה פשוטה, ובתי המשפט מתמודדים מדי יום עם תביעות לחלוקת רכוש שונה מהקבוע בחוק.

ישנם מקרים בהם בתי המשפט קיבלו טענות של שיתוף שונה, לרבות חלוקת נכס זה או אחר שלא בחלקים שווים, אי חלוקה של נכס משותף או חלוקה של נכס שלכאורה אינו משותף, כגון ירושות ומתנות.

דירת מגורים הוכרה על ידי בתי המשפט, לרבות בית המשפט העליון, כ”גולת הכותרת” של התא המשפחתי. אי לכך, טענת אחד מבני הזוג כי דירת בן הזוג האחר הינה משותפת אינה מופרכת. הטענה נבדקת לעומק, תוך שניתן מקום להוכיח כי הייתה כוונת שיתוף ספציפית, הסתמכות וכו’.

במסגרת הכרעתו בוחן בית המשפט, בין היתר, את משך זמן הנישואים, השקעות כספיות בדירה, שיפוץ, נשיאה משותפת בהחזרי המשכנתא ועוד. 

בטרם מחליטים האם המקרה שלכם מצדיק מאבק משפטי במטרה לסטות מהוראות החוק, חשוב לקבל ייעוץ משפטי מקצועי, לבחון את הסיכונים מול הסיכויים ולשקול את התועלת האפשרית אל מול הנזק.

ידועים בציבור

ישנם זוגות החיים יחד ללא נישואים. הדין הישראלי הכיר בזוגות אלה כידועים בציבור בהתקיים תנאים מסוימים כמו מגורים משותפים, הבאת ילדים משותפים, חשבון בנק משותף וכיוצ”ב.

על ידועים בציבור החיל בית המשפט את “חזקת השיתוף”.

על מנת שידוע בציבור יהיה זכאי לקבל רכוש שרשום על שם בן זוגו, הוא נדרש לעמוד במבחן כפול. תחילה עליו להוכיח את עצם קיום הקשר של ידועים בציבור – דרישת סף שלא קיימת עבור זוגות נשואים, לגביהם די ברישום כנשואים. לאחר שעבר את מבחן הסף הראשון, נדרש הידוע בציבור להוכיח כי הייתה כוונת שיתוף בין הצדדים. מבחן זה אינו פשוט, אך יחד עם זאת הוא רוכך על ידי הפסיקה לאורך השנים.

יש לבחון את נסיבותיו של כל מקרה ומקרה על מנת להחליט מה הדרך המשפטית הנכונה לפעול. חשוב לבחון את נסיבות חיי הצדדים, ולהתחקות אחר כוונתם. כך למשל, האם התייחסו זה אל זו כבעל ואשה, האם ענדו טבעות המנציחות את הקשר, האם הביעו או הציגו כלפי צדדים שלישיים כוונות לרכוש נכסים משותפים, והרשימה עוד ארוכה. מעבר לכך, ישנה חשיבות מכרעת לאיסוף נתונים ומסמכים, שיכולים להעיד על התנהלות הצדדים.

חוק להסדר התדיינות בסכסוכי משפחה

ביולי שנת 2016 נכנס לתוקפו חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה. חוק זה שינה באופן משמעותי את דרך פנייתם של בני משפחה, המצויים בסכסוך משפחתי, לערכאות משפטיות. החוק קובע כי בטרם הגשת תביעות חובה לגשת להליכי גישור, שתחילתם בפניה ליחידות הסיוע שליד בתי המשפט ובתי הדין.

בפועל, צד המבקש להגיש תביעה כלשהי בקשר לסכסוך משפחתי, נדרש להגיש בקשה ליישוב סכסוך לבית המשפט או לבית הדין, הערוכה על טופס מתאים, ללא פירוט מהות הסכסוך ונסיבותיו. המטרה היא שלא ללבות את אש המריבה, אלא לנקוט בהליך אלטרנטיבי של סיום המחלוקת באמצעות הסכם, ועתים אף אפשרות של חזרה לשלום בית, בלא קיום הליכים משפטיים.

החוק מאפשר נוכחות צדדים למחלוקת בארבעה מפגשי גישור, המכונים מפגשי מהו”ת (מידע, היכרות ותיאום), שנערכים ביחידות הסיוע על ידי פקידי סעד ועובדים סוציאליים. המפגש הראשון יתקיים ללא נוכחות עורכי דין, אולם הצדדים רשאים לצרף עורכי דין מטעמם ביתר המפגשים.

במסגרת פגישות המהו”ת ינסו עובדי יחידת הסיוע להביא את הצדדים להסכמות, גם אם ההסכמה היחידה הינה פניה משותפת להליך של גישור או מו”מ מחוץ ליחידת הסיוע, וזאת במקום לנקוט בהליכים משפטיים. עובדי יחידת הסיוע ינסו לסייע לצדדים להגיע להסכמות זמניות, גם אם אין עדיין הסכמה כוללת, בעניינים הדורשים הסדר מיידי, כגון חלוקת זמני שהייה של כל אחד מההורים עם ילדיהם, מזונות וכיוצ”ב.

במהלך ניהול ההליך ביחידת הסיוע ניתן להגיש בקשות לסעדים דחופים, כגון מזונות זמניים, הסדרי ראיה, טיפולים רפואיים דחופים וכדומה. עניינים אלה מפורטים בחוק ובתקנות. כל אחד מהצדדים רשאי להפסיק את ההליך ביחידת הסיוע בכל שלב, מיד לאחר הפגישה הראשונה, גם ללא כל נימוק, ובוודאי גם ללא הסכמת הצד השני.

עם סיום ההליך ביחידת הסיוע, זכאי הצד שהגיש את הבקשה ליישוב סכסוך להגיש תביעה מטעמו במהלך 15 ימים, בהם מנוע הצד השני להגיש תביעות. את התביעה או התביעות ניתן להגיש לבית המשפט לענייני משפחה או לבית הדין הרבני, בלא תלות בשאלה למי מהם הוגשה הבקשה ליישוב הסכסוך.

הליך יישוב הסכסוך יכול להוות אמצעי נוח וזמין, שיכול לסייע בשמירה על זכויותיכם. כדאי להיוועץ בעורך דין המתמחה בתחום דיני המשפחה על מנת להחליט האם ומתי כדאי לנקוט בהליך זה.

גישור

יש לזכור שגם בפרידה יש חשיבות לדרך. כאשר יש ילדים משותפים, היחסים המשפחתיים לא מגיעים לקיצם במועד הפרידה או הגירושין. המשפחה לא נעלמת אלא המבנה שלה משתנה.

כדי למזער נזקים, לכם ולילדכם, מומלץ לנסות ולהגיע להסכם במקום לנהל הליכים משפטיים ארוכים, יקרים וכואבים.

ניהול הליך הגישור הינו אחת האפשרויות המומלצות, שכן כשמו כן הוא: מגשר על פערים באמצעות הגעה להסכמות.

הגישור הינו הליך חלופי להליך משפטי, בו מבקשים הצדדים להגיע לפתרון מוסכם ומקובל על שניהם, תחת הכרעה שיפוטית. הגישור מבוסס על שיתוף פעולה במסגרת נעימה, זולה ובעיקר מהירה, תוך הקשבה ומציאת חלופות שיתאימו לצרכי כל אחד מהצדדים. הליך הגישור מאפשר למצוא פתרונות יצירתיים, שאינם מצויים בארסנל של ההליך המשפטי, באופן שיכול לסייע לשני הצדדים, תוך בחינת הצרכים של שניהם ושל ילדיהם.

הליך הגישור מתבצע באמצעות מגשר, כאשר קיים יתרון למגשר שהינו עו”ד בתחום המשפחה, המכיר את החוק ואת החלופות האפשריות.

ההליך הינו וולנטרי, אינו מחייב, וכל הנאמר בו חסוי. כל אחד מהצדדים יכול להפסיקו על פי רצונו. פגישות הגישור מתקיימות במתכונת של פגישות משותפות או פגישות יחידניות, על פי המלצת המגשר ובהתאם לצרכי הצדדים.

ככל שהצדדים מצליחים להגיע להסכם סופי כולל במסגרת הליך הגישור, ינסח המגשר, ככל שהוא עו”ד בתחום, הסכם כולל, וזה יוגש לבית המשפט לענייני משפחה. החוק מחייב כי הסכם שכזה יוגש לאישורו של בית המשפט ובסופו של ההליך ההסכם מקבל תוקף של פסק דין.

העיתוי המתאים ביותר לפנות להליך גישור הוא טרם פתיחת הליכים משפטיים. יחד עם זאת, ניתן לפנות להליך גישור בכל שלב נתון, גם לאחר פתיחת ההליכים המשפטיים וגם במהלכם.

הליכי הגישור המשפחתי חשובים במיוחד נוכח האמוציות הקיימות בין הצדדים, הילדים המשותפים, והצורך להמשיך ולשמור על מערכת יחסים גם לאחר הפרידה.

גם כאשר בוחרים לנהל הליך באמצעות מגשר מוסכם, מומלץ לפנות לעורך דין מטעמכם, המתמחה בתחום דיני המשפחה, שילווה אתכם לאורך ההליך, יספק הסבר מלא לעניין זכויותיכם וחובותיכם, ויבחן האם ההסדרים המוצעים עולים בקנה אחד עם המצב המשפטי ועם המטרות שהצבתם לעצמכם.

משרד שי- להב מציע הן שירותי גישור בכל תחומי והיבטי דיני המשפחה, והן ליווי לאנשים שבחרו לנהל הליך גישור באמצעות מגשר אחר.